החלטה בתיק ע"מ 2248/13

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן, בכך שעל בסיס קבוע, במשך ארבע השנים האחרונות, מכר סם מסוכן מסוג חשיש לאדם בשם נביל אלחטיב.

בית משפט קמא מצא כי התשתית הראייתית במקרה זה לוקה בחסר, ועל כן הורה על שחרורו של המשיב בתנאים הכוללים הפקדה כספית על סך 8,000 ש"ח, וכן ערבות עצמית וערבות צד ג' של תושב ישראל על סך 15,000 ש"ח.

בערר שלפניי טענה התביעה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת על מנת לבסס את האישום נגד המשיב, ומאחר ומדובר בעבירות של סחר בסמים, אזי קיימת עילת מעצר של מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים ללא חלופה.

הסניגור טען מנגד כי במקרה זה אין ראיות לכאורה בעוצמה מספקת, ומן הראוי להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

ראיות לכאורה

הראיה הישירה היחידה נגד המשיב מצויה בעדותו של נביל אלחטיב (להלן - נביל). נביל מעיד על עצמו כי הוא משתמש על בסיס קבוע בהרואין, קוקאין וחשיש. תדירות השימוש שלו בסמים לדבריו הינה יום-יומית, ובכל יום הוא נוהג לקנות סמים. כשנשאל ממי הוא נוהג לקנות סמים מסר שני שמות, שאינם של המשיב. כשנשאל ממי הוא קונה חשיש מסר שני שמות נוספים, של המשיב ושל אחיו ראמי מכחול.

חוקר המשטרה שאל את נביל על שני האחים יחד ללא הפרדה ביניהם- שאלות כגון כמה פעמים קנית מהם, איפה אתה רואה אותם וכדומה. רק לקראת סוף העדות נביל נשאל מתי הפעם האחרונה שקנה מראמי מכחול (אחיו של המשיב) והוא ענה "לפני 10 ימים בעזריה", ולאחר מכן הוא נשאל מתי הפעם האחרונה שקנה מהמשיב, ובשלב זה נביל הודיע לחוקר כי הוא אינו מוכן יותר לדבר.

אכן, עוד בטרם הפסיק נביל לשתף פעולה עם החוקר הוא זיהה את שני האחים בתמונות, כך שאין לנו קושי בזיהוי, אבל אנו מצויים עם חסר משמעותי בכל הנוגע למשיב לגבי השאלה מתי מכר לנביל סמים ובאיזו תדירות, שכן החקירה לא הפרידה בין המשיב לבין אחיו, ואין ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי הם מכרו תמיד יחדיו כעסק משותף.

יתר על כן, כל שאר הראיות שבתיק החקירה תומכות בכך שאחיו של המשיב מוכר סמים - ישנן עדויות של קוני סמים אחרים כי רכשו מאחיו של המשיב, ובעת הגעת כוחות המשטרה לבית המשיב ואחיו, המשיב נותר בבית ואילו האח ברח ונצפה זורק שקית חשודה כמכילה סם. אין ראיה אחרת התומכת בכך שגם המשיב, להבדיל מאחיו, סחר בסמים על בסיס מזדמן או קבוע.

אמנם, גם עדות של נרקומן הינה קבילה ואין לפסול אותה מניה וביה, אולם כשמדובר בראיה יחידה, וכשהחקירה לא הצליחה לערוך הפרדה ברורה בין המשיב לבין אחיו, לגביו ישנן עדויות רבות כי הוא סחר בסמים, דומה כי נותר ספק ראייתי באשר לשאלה האם ובאיזו מידה סחר המשיב עצמו בסמים.

גם אם אקבל בשלב לכאורי זה כי נביל רכש גם מהמשיב חשיש, ולא רק מאחיו ראמי, לא ברור מתי זה היה ובאיזו כמות, ומאחר ועניין לנו במשפט פלילי, ניתן להעניק פרשנות מצמצמת להפללה כוללנית ולא מסויימת כבמקרה שלפנינו.

לפיכך, גם אם קיימות ראיות לכאורה, עוצמתן אינה רבה.

עילת מעצר

בעבירות סחר בסמים קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית. כבר נקבע כי מי שנוטל חלק בהפצת סמים מסוכנים, מלמד בכך על מסוכנותו והדבר מצדיק ברגיל מעצר ללא חלופה (השוו ע"מ 1019/13 פרעון נ' התביעה הצבאית).

יתר על כן, המשיב שלפניי הינו בעל עבר פלילי בעבירות סמים, ולו שתי הרשעות בתחום זה בשנים 2004 ו-2007. בנוסף, מקום מגוריו הינו בשטח B, בו יכולת האכיפה אינה גבוהה. אם יורשע, הוא צפוי לעונש לא מבוטל, דבר העשוי להביא לכך שהוא יבחר להפקיר את ממונו ולהימלט מאימת הדין.

יחד עם זאת וכפי שצויין לעיל, בענייננו עוצמת הראיות לכאורה אינה מספקת, וזאת בשונה מעניין פרעון, שם מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות ועל כן היה מקום למעצר עד תום ההליכים.

אכן, ייתכן כי נביל יעיד בבית המשפט באופן שיבסס את אשמתו של המשיב, אולם בשלב לכאורי זה אין די באפשרות זו כדי להצדיק מעצר ללא חלופה.

פועל יוצא, שהשאלה שיש לבחון במקרה שלפניי הינה אופי חלופת המעצר. בית משפט קמא הורה על ערובה בסך 8,000 ש"ח, ערבות עצמית על סך 15,000 ש"ח וכן ערבות צד ג' של תושב או אזרח ישראל על סך 15,000 ש"ח.

במקרה זה, ומאחר ומדובר בעבירה של סחר בסמים, ובהתחשב בעבר הפלילי המכביד של המשיב ובמקום מגוריו המעצים את החשש להימלטות מאימת הדין, סברתי כי לא די בתנאי השחרור שנקבעו, ומן הראוי להחמיר בתנאים אלה על מנת שניתן יהיה להבטיח את התייצבותו של המשיב למשפטו.